ישיבת רמות


מדי יום ראשון מפעילה הישיבה מדרשה לנשים. לפרטים ניתן ליצור קשר עם אירית – 052-5540079

בית ישיבת רמות מאחל מזל טוב לאירוסי תלמידנו מרדכי יורבצקי ובוגרינו אסף שמחון לרגל אירוסיהם. שתזכו להקים בית נאמן בישראל!

בשעה טובה כולל ההלכה התחיל לימוד נושאי איסור והיתר (הלכות בשר וחלב, תערובות ומליחה). מוזמנים להצטרף!

ברוכים הבאים לכלל תלמידי הישיבה וידידיה. תלמידים המעוניינים להגיע לשבו"ש בישיבה מוזמנים להתקשר לאחראי שבושי"ם: יצחק ברגר – 058-5000292

אש ול"ג בעומר

כל ישראלי מכיר את המנהג הנפוץ להדליק מדורות בליל ל"ג בעומר. עיון בהלכה ובספרי המנהגים מעלה כי אין למנהג הדלקת המדורות כל מקור, ובכל זאת יהודים מכל קשת הדעות והאמונות מקפידים לקיים מנהג זה. כיוון שכך, מבין היהודי המאמין שאולי ישנם דברים בגו, ויתכן שמנהג זה נובע מתוך רוח קודשה של עם ישראל.

במאמר זה ננסה לרדת לעומק מהותה של האש ומתוך כך לענות על שאלת הקשר שלה לל"ג בעומר.

בעל הכתב והקבלה מראה כי אש מלווה את עם ישראל בכל הצמתים המשמעותיים להיווצרותו: כבר בברית בין הבתרים, ראשית ההיסטוריה העברית, מופיעה האש דרך הלפיד: "…וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית ט"ו, י"ז).

במעמד הר סיני שוב מופיעים הלפידים "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן …" (שמות כ', י"ד), וכמובן שבכל ההליכה במדבר – ראשית הולדתו של העם – מלווה את העם עמוד אש. מכאן שהאש הינה יסוד משמעותי בקיומו של עם ישראל. הרמח"ל מסביר שהאש המלווה אותנו לאורך הדורות היא הכוח של ישראל ששורף את הטומאה.

עם זאת, במציאות ובתיאורי התורה, אנו רואים שהאש מגיעה יחד עם עשן. העשן הוא הסתר הפנים, הכוחות השלילים במציאות, שמגבילים את האור. הרמח"ל מדגיש כי גם במציאות זו של עשן נוכחת האש ופועלת את פעולתה החיובית. הנצי"ב מוולוז'ין אומר שכך תהיה גם הגאולה: העשן יוצר מסך אך מתוכו רואים את האש, את האור. מתוך הצרות נראה לבסוף ישועות. כל המשברים שאנו חווים בחיינו – הפרטיים והכלליים – מהווים בניית כלים על מנת שיופיע בנו אור גדול יותר. הכלי, המציאות העכשווית, נשברת ונבנית מחדש בעוצמה גדולה יותר, בדומה לעצם, שלאחר שמתאחה חזקה יותר מכפי שהייתה קודם השבירה.

המהות של עם ישראל היא הארה בלפיד אש של תנור העשן – שריפת הטומאה, דהיינו – כל החסמים המונעים מהופעת רצון ה' בעולם. ועל כן בברית בין הבתרים שנערכת עם אבי האומה, מרומז ייעוד זה של עם ישראל, כפי שרואים בפסוק שהובא לעיל. גם הנביא זכריה מדבר על כך: "בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ… אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב…" (זכריה י"ב, ו'). העם יידרש לרדת אל המציאות הטמאה ומתוכה להכרית את כל הקלקולים שסביב ולהגדיל את מעגל האור מתוך העשן.

גם העשן וגם הטומאה מהווים גבולות וחסמים להופעת האור האלוקי, אך בעוד שהטומאה חוסמת את האור לחלוטין ואינה מעוניינת שיִגלה כלל, תפקיד העשן הינו לגלות את מירב האור שהעולם מסוגל להכיל. העשן מתפקד בצורה הדומה למשקפי שמש ביום קייצי בוהק – אם נרכיב משקפיים אטומים לחלוטין לא נוכל לראות דבר, וללא משקפיים יהיה קשה מאוד לתפקד כתוצאה מהסינוור. אנחנו משתמשים בחסם, מגביל אור, המאפשר לנו להתנהל ולהתקדם בעולם.

את הנקודה הזו אנו פוגשים פעמים רבות בחיים: כל בחירה שאנחנו עושים מוותרת על אפשרויות אחרות, אך רק כך ניתן לפעול, שכן אדם שלעולם לא יבחר וירצה להשאיר לעצמו תמיד אינסוף אפשרויות – לא יתחתן (כי בכך הוא מוותר על שאר הנשים בעולם), לא יאכל דבר (כי כך הוא מוותר על שאר המאכלים בעולם) ובעצם ימות.

מובא בעובדיה א', י"ח: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם…". מהי האש המאפיינת כאן את עם ישראל ומכריעה את המאבק בין יעקב ועשיו? אומר בעל המאור עיניים שזוהי אש ההתלהבות והדבקות בה'. התלהבות מלשון להבה. ועל ידי ההתלהבות לעשות רצון ה' ולהדבק בו, מתגבר כח הקדושה ומתגברת האש הישראלית שמכניעה את אויביה. ומוסיף בעל המאור ושמש – רק כשכל עבודת ה' תעשה באש ולהבה, אז בית עשיו יישרף.

הבעל שם טוב אומר כי כל הִדבקות בקב"ה היא כמו אש: אדם המנסה להדבק בה' יישרף, ועל כן ידבק במידותיו ויעבדהו בהתלהבות. כלומר, בדרך כשל האש – הלהבה, שהיא נוגעת ולא נוגעת. כשמפיחים רוח על אש היא נסוגה ואז גדלה, וכך צריך גם האדם – להתקרב לה' ולהתרחק, בבחינת המתח שבין יראה ואהבה.

אם כן מצאנו שאחד מכוחותיה של האש הוא כוח ההתלהבות לדבוק בה', והתלהבות זו מובילה לרצון למסור את הנפש. ואומר בעל התניא – מסירות הנפש היא המקום שבו תמיד יבוא לידי ביטוי הקשר בין האדם לבורא. בעת שגרה אדם יכול לטעות ולבחור בדברים מזיקים, לשכוח ולהתרחק ממהותו. אבל ברגעי היציאה מהשגרה, כשיש התלהבות – האדם מרגיש את הרצון העז להיות קשור לבורא, לעשות רצונו עד כדי מסירת הנפש. במקום הזה נכנס עמלק ושואל בקולו המזלזל: "מה ההתלהבות? תירגעו!". עליו נאמר "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ…" – מלשון קירור. עמלק מנסה לקרר את אש הדבקות בה' ולהדליק במקומה אש זרה של תאווה והתלהבות מהעולם הזה, במנותק מהעולם הבא. על כן בשעה של התלהבות בעבודת ה', אל לו לאדם להניח למחשבות זרות לכבותה כי זהו זרע עמלק.

כשמשה נשלח להוציא את ישראל ממצרים הדבר נעשה באמצעות הסנה הבוער, ובעל עבודת הקודש מסביר שהסנה הינו משל לישראל: עם ישראל בוער בבערה תמידית, הם דבקים תמיד בה', וכמו הסנה הם למעשה תופעה שלא הייתה מוכרת בעולם. כמו הסנה, גם עם ישראל מחוברים לעולם הממשי והסופי אך בו זמנית נשרפים באש האינסוף. כך גם במעמד הר סיני – ההר בוער אך לא שורף את העם שנפגש באמצעות האש שלו עם אש ה'.

בעל השפתי כהן מסביר שהתורה היא אש ודבר ה' שורף את העולם, ועל מנת לקיים בעולם גם את הטבע וגם את התורה יש צורך בעם ישראל. זהו יחודו ומהותו של העם הפוגש את האינסוף בעולמו הסופי.

בין תכונותיה הטבעיות של האש ניתן לראות שהיא עולה ומעלה דברים מעְלה. האש פועלת על מציאות חומרית, למשל ענף של עץ, באופן שמעלה את החומר למקום גבוה יותר. האש מזככת את החומר, וכך גם אש התורה מזככת את הגוף, עד כדי כך שאליהו הנביא עולה בסערת אש השמימה יחד עם גופו, כלומר גופו לא היה צריך למות כפי שקורה למרבית האנשים בעולם. אליהו הנביא זיכך את עצמו כל כך, שגופו לא התנגד להופעת הנשמה ולכן זכה גם מימד הגוף בחיי נצח כבר עכשיו. עבור שאר האנשים בעולם, גדולים ככל שיהיו, דרוש תהליך של פירוק ומוות, על מנת שהגוף יוכל לקבל מדרגת נצח בתחיית המתים.

במזבח, המקום שבו מתקרב אדם לאלוקיו באמצעות קורבן, בוערת אש תמיד. אומר הרמב"ם שאש זו היא כנגד חום הגוף הטבעי. כשהאדם חי ובריא – גופו חם ובטמפרטורה קבועה. חום גבוה יותר מצביע על מחלה, ולעומת זאת כשהאדם מת הוא מתקרר לחלוטין. חום הגוף הבריא, התמידי, הוא האש שבתוכנו, וכשאנו זוכים היא מופיעה בצורתה המאוזנת ואינה מכלה אותנו, כמו בסנה הבוער.

במצבה הגרוע האש שורפת את האדם, כמו שמצאנו אצל נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה. אש זרה הינה המסירות לעבודת אלוהים אחרים ולעבודת עצמי. נדב ואביהוא התלהבו לעבוד את ה' אך בהתלהבותם הרבה ויתרו על הוראות הקב"ה והביאו אש משלהם ששרפה אותם. אדם שחושב בגאוותו שהוא יכול לכוון את הקשר עם האינסוף, שמנסה לשלוט בעצמו על עוצמת הלהבות והטמפרטורה בהתאם לדעתו, נידון להיכשל וחלילה להישרף.

כשיש באדם אש זרה והוא ממציא לו אלוהים, הוא מוכן להישרף ולשרוף את כל העולם עִמו: להקריב את ילדיו, להתפוצץ, למסור את הנפש על מנת להרוג אחרים וכדומה. זוהי עבודה זרה שעובדיה מוכנים למות על מזבחה. אש זו שורפת אותם ומונעת מהם להיפגש עם האש האלוקית.

כוח הרצון שלנו הוא האש שלנו, אך כשאדם לא מתחבר לאש התורה אלא מדליק ברצונו אש זרה התוצאה היא היווצרותן של מידות רעות ובראשן כעס וגאווה. האדם כועס כיוון שהוא חושב שרצונו מוכרח להתממש, והפער בין הרצון והמציאות מפריע לו. כשאדם מחובר לרצונו של הקב"ה הוא מבין שהכל מתנהל בדיוק כפי שצריך לקרות ואין לו צורך לכעוס. הגאווה גורמת לאדם להישרף באש שלו עצמו, הוא מוכן למסור את נפשו על מנת להגן על כבודו, ובכך מאבד את חייו.

ראינו אם כן שהאש הינה כוח הדבקות וההתלהבות, כוח מְְחיה באדם המאפשר לו גישה לאש האינסוף, לתורה ולנצח. אז מדוע פשט המנהג להדליק אש דווקא בליל ל"ג בעומר?

על פי ההסבר הראשון לחגיגת ל"ג בעומר, ביום זה פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות. ישנן דעות שתלמידים אלו היו חיילי בר כוכבא שמתו במהלך המרד ברומאים. ר' עקיבא לימד שבר כוכבא הוא בבחינת משיח ותלמידיו היו מוכנים למסור את נפשם על גילוי רצון ה' וביאת המשיח. אש זו של דבקות ברצון ה' עד כדי מסירות נפש מתאימה מאוד לתכונות המצויות באש וממילא נראה שהמנהג מתאים לזמן.

הסבר נוסף הוא שבל"ג בעומר סיים רשב"י לכתוב את ספר הזוהר והסתלק. בל"ג בעומר ישנה הופעה של תורת הסוד בעולם, שהיא בבחינת אש: אש שכפי שלמדנו ביכולתה להעמיק את הקשר בין ישראל והקב"ה, או חלילה לשרוף את לומדיה.

על כן הדלקת מדורה הינה מנהג יפה, וכדאי לחנך את הילדים שלא להדליק מדורה גדולה ששורשה גאווה ואש מכלה, אלא מדורה קטנה שאינה מפיצה חום גדול מדי או אור מסנוור מדי ואינה מרחיקה את סובביה.

כדאי ללמוד תורה שהיא אש לצד המדורה, ומי שלא מדליק מדורה יכול להדליק נר בביתו וללמוד לצידו.

לוגו

ליצירת קשר


<

מאמרים נוספים

כשנכנס עם ישראל לארץ ישראל בימי יהושע בן נון, הוא מתחיל את כיבוש הארץ בפעולה מפתיעה: הקב"ה מצווה את העם להקיף את חומות יריחו ולסובב סביבן עד שיפלו. במ...
המשך קריאה
בפרק ל"ז בספר יחזקאל מובאת נבואה אודות חזון העצמות היבשות. (א) הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מ...
המשך קריאה

לקביעת פגישה

השאירו את הפרטים ונחזור אליכם


חברת פרסום דיגיטלי חברת פרסום דיגיטלי
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support