חשבון נפש קבוע
כדי להצליח לגלות מה רצוננו, ולאפשר לעצמנו לתפקד כראוי, יש להתאמן לערוך חשבון נפש קבוע.
כפי שמביא בעל שם משמואל לפרשת אמור, תרע"ד:
"היינו שמי שיש בו דעת לידע המתבקש ממנו ועושה חשבון עם נפשו כמה הוא רחוק מהנדרש והוא ממארי דחושבנא לא נמצא בשאול, כי השאול נקרא צלמות ולא סדרים, והוא היפוך דעת וחשבון".
חשבון הנפש הוא בחינה של דין וגבולות, צמצום הכוחות, עצירת השטף והמרוצה היומית בחיים... ונתינת גבולות וסדרים, ולמעשה יצירת כלים ראויים להופעת הרצון.
בעל מאור עיניים[ליקוטים]:
"נאמר בגמרא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו שיפשפש בחיי החיות שבמעשיו שהוא הצמצום אלהותו יתברך שנתצמצם אצלו בעת ההוא במעשיו כאמור ומזה יוכל להתחזק יותר כאמור".
וכן בעל דובר צדק[ר' צדוק] אות ח:
"יפשפש וכו' צריך הדקדוק במעשים שזהו הגדרות וגבולים את זה תעשה ואת זה לא תעשה. שזה מצד הבריאה שהוא בעלת גבול"
זאת על פי במדבר כא (כו) כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן:(כז) על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון."
העמק דבר במדבר:
יש להזהר מאש המחלוקת אשר אפי' יחזו מקצת אנשים נכוחות יותר ממי שתקיף מהם בכ"ז אם ירצו להתחזק על דרכם ע"י חברת מרים. לעולם לא ישיגו תכלית מבוקשם כי אם יביאו שואה לא ידעו ולא רצו שחרה. והביאו המשל הזה כי באשר לא רצו המעט בהנהגת מלך. ולא יכלו להתגבר על הרוב אשר הקימוהו למלך. מה עשו קראו לסיחון לבא חשבון. והוא העלה שואה על המדינה והחריב העיר ובנאה לעצמו (ונראה דלזה כוונו חז"ל בב"ב דף ע"ח ב' דאר"י מ"ד על כן יאמרו המושלים באו חשבון. המושלים אלו המושלים ביצרן באו חשבון בואו ונחשב חשבונו ש"ע הפסד מצוה נגד שכרה שכר עבירה נגד הפסדה).
חכמה דמלכות –התבוננות במטרות המעשיות
קהלת יעקב חש-חשבון הוא במלכות בעיינין דילה כמו שאמר (שיר השירים ז' ה') עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים.
החשבון יוצר גבולות וכלי קיבול מתאימים לתוכן הרצוי. לייעדים. שער לאמונה.
בהספד לרבי ישראל סלנטר, רואה הרב את ייחודו בהרחבת חשיבות חשבון הנפש שעלינו לעשות בחיינו,
כפי שמובא במאמרי ראי"ה א עמ' 120:
"...הרעיון שהקיף את חייו כולם היתה להמציא את הרטיה הכללית, לתחלואי הנפש, לכל הסוגים, לההמון הפשוט לפי ערכו, לאנשי המעלה, גדולי התורה, היראה והחכמה לפי ערכם.
הוא התבונן כמה עמוקה היא מחלה של הסחת הדעת מהבקורת העצמית, מה שאנשים הנם טרודים, או בחיי יום יום החמריים, או בהטרדות השכליות שלהם, ואין משים על לב למצא את עצמו בסערת החיים, ומתוך כך הולכת היראה הטהורה ומתרחקת מתוך הלבבות.
ומכח זה כל המדות וכל המעשים הולכים ומתקלקלים, והדור הולך ומתדלדל, וסכנה צפויה לעמדת התורה והיהדות האמתית ח"ו.
אמת הדבר, שגם הקדמונים והאחרונים מחכמי המוסר עמדו על זה, וביותר בירר הדבר בטוב טעם החסיד רבנו משה חיים לוצטו זצ"ל בספרו "מסילת ישרים". שמפני כך היה באמת כפי המפורסם, חביב מאד הספר, ביחוד, על רבנו הגאון ר' ישראל ז"ל, ובכל זאת מצא הוא ז"ל ברוחו הגדול שיש עוד מה להוסיף בהטעמה, של חכמת המוסר והיראה הדרושה מאד לפי המצב של הדור. וכיון שהכיר את החשיבות הגדולה שבהוספה שהוסיף שוב קבע בה מסמרות ומסר את נפשו עליה, והמשיך לתוכה את כל מעינות גאונותו ועמקי מחשבותיו התרומיות, ותוכן ההוספה היה מה שמצא שעם כל היתרון הנמצא בהשימוש של הלימוד בתורת המוסר, ובבקורת העצמית של האדם, שנתבטאה כרגיל בשם "חשבון הנפש", עוד הדבר צריך להקבע בנפש האדם, בתור קנין נפשי".
אסור שחשבון הנפש יגרום ליאוש
כדברי בעל ראשית חכמה בהקדמה לשער המצוות:
גרסינן בבבא בתרא (פרק ה), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (במדבר כא כח), על כל יאמרו המושלים באו חשבון המושלים אלו הצדיקים המושלים ביצרם, באו חשבון, באו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן, אם עשית כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. לעולם לא יחשוב אדם בדעתו ויאמר חוטא אני ועונות רבות עשיתי ומה יועיל עשיית המצוה אלא אם עשה הרבה עברות יעשה מצות כנגדן, כדגרסינן בויקרא רבה (משלי כד ז), כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות חבילות של עברות עשה כנגדם חבילות של מצות...
בגמרא –החמיצו חביות יין ועשה חשבון נפש בברכות ה :
רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא:
נפל ממדרגה ועשה חשבון נפש שחייב סקילה...בבא בתרא י:
רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים א"ל חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים.
בני יששכר לחודש אדר מאמר א:
ועוד בה שלישיה, על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור [אסתר ט כו], הנה הפור היה זמן הצער והוה ליה לקרות שם המועד על שם הישועה ככל המועדות וכמו"ש לעיל, והנראה לפרש, דהנה איתא בגמרא [מגילה יב.] שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור וכו' עיי"ש כל הענין, ולכאורה יקשה מי הגיד להם נביאות זה שנתחייבו שונאיהם של ישראל, דילמא המן הרשע בעל בחירה הוא רצה לעשות, והש"י עשה נס והפיר את עצתו,
והנ"ל בזה, דאמרינן בגמרא ב"ב דף י' [ע"א] ר' פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעא ובעא למיפל, אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי ע"ז (עיין ברש"י שעל אלה חייבין סקילה דחיפה מב' קומות), א"ל ר' חייא בר רב מדפתי לר' פפא שמא עני בא לידך וכו' כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז עיי"ש, הנה גם רב פפא ניצול שלא נפל, ומאין היה שופט שנתחייב, שפשפש במעשיו איוה עון סקילה יש בידו עד דתני ליה ר' חייא בר רב ופתר לו הדבר.
על כרחינו נשמע מזה שכל דבר שיארע לאדם הגם שניצול על כרחך יש בידו איזה עון שנתחייב מיתה כזאת, ומה שניצול איזה זכות נתלה לו וכיוצא, הנה מחוייב להודות ולפשפש במעשיו כי בודאי נתחייב כי אין שום דבר במקרה, כן היה הדבר הזה באותו הנס, כיון שהיו ישראל אז בסכנה גדולה כזאת אין זה במקרה ועל כרחך נתחייבו שונאיהם, וגם יש לומר שנלמד הדבר ממסורת התורה, נמסר להמם תרין, דין כי המן וכו' והפיל פור הוא הגורל להמם וכו' [אסתר ט כד], ואידך וגם יד י"י היתה בם להמם [דברים ב טו], הרי לך מבואר הדבר במסורת התורה שנתחייבו שונאיהם וכו', והנה נרמז הדבר ג"כ במגילה הנאמרת ברוח הקודש בענין אגרות הראשונות, הנה כתוב בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך [אסתר ג יב], הנה הוה ליה למימר בקיצור בשם המלך נכתב ונחתם, אע"כ לומר בשם המלך אחשורוש נכתב, ונחתם בטבעת המלך סתם כביכול זה מלך מלכי המלכים [אסת"ר ג י], שהסכימו חלילה מן השמים על שנתחייבו שונאיהם, לולי רחמיו ית"ש כאשר יתבאר [הגהה - וי"ל שנחתם הדבר בטבעת המלך היינו בעולמות בי"ע, ואח"כ היתה הישועה מאצילות הקדש אשר שם הרצון מבלי טעם כי אין טעם ברצון, וכאשר יתבאר בפנים אי"ה]:
איכה ג (לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו \{חטאיו\}:(מ) נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ידוד...
ואמרו חז"ל [ברכות ה.]
כשרואה אדם שהיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, דכתיב נחפשה דרכינו וכו', פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.
מס"י פרק ג':
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
חשבון נפש בתפקוד הגוף
נורברט ווינר פירסם ספר בשם "קיברנטיקה" בשנת תש"ח, על מערכות משוב. פרופסור אהרון קציר בספרו "בכור המהפכה המדעית" משתמש בעקרונות הקיברנטיקה על מנת לצפות את נפילת ברית המועצות.(הרבה לפני שמישהו חשב שתהיה נפילה, פרופ' קציר נרצח על ידי מחבלים בתשל"ב) הקיברנטיקה- המשוב, מדע העוסק בתהליכי תקשורת ומערכות שליטה אוטומטיות במכונות וביצורים חיים; מקשר בין פעילות המוח ומערכת העצבים לבין פעולת מחשב ומתקני משוב.
בגוף האדם קיימת רשת ענפה של תאים שנושאים מידע (בצורת אותות עצביים) אל כל חלקי הגוף ומהם, כדי לגרום לפעילות של הגוף. המוח וחוט השדרה יוצרים את מערכת העצבים המרכזית. רקמה עצבית נוספת היא מערכת העצבים ההיקפית, שכוללת את מערכת העצבים האוטונומית. זו האחרונה מתחלקת למערכת העצבים הסימפתטית ומערכת העצבים הפארא-סימפתטית. היחידה התפקודית הבסיסית של מערכת העצבים היא תא עצב (נוירון).
העור שומר על טמפרטורה של 37 מעלות, אם יש שינוי בטמפרטורה של הסביבה חיישנים בעור מדווחים זאת והגוף פועל על מנת להעלות את הטמפרטורה בגוף. (על ידי שינויים בריכוזי הסידן בתאלמוס)
יש משובים חיוביים ושליליים, גם בחיים.
במכונות המשוב הוא בדרך כלל נובע משגיאה ורצון לתקן אותה, בבחינת "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם".
משוב חיובי כשקורה דבר טוב, מגבירים את התנועה,ענינו קליטת המצב וכל פעם שהמצב מופיע המערכת מגבירה את הפעולה.
משוב שלילי כשקורה דבר שלילי מפסיקים את הפעולה, ענינו קליטת המצב ולאורו המערכת מקטינה פעולה.
דוגמאות:
מזגן עם משוב טמפרטורה מהחדר או בלי משוב.
מערכת ייצור
תאי מלאנין בעור בהתאם לקרינת השמש מייצרת פיגמנטים או מפזרת אותם ובכך מפחיתה את כמות הקרינה החודרת לעור
פסיכו-קיברנטיקה, בתרגום מילולי, היא תורת הבקרה של הנפש, ואם אנחנו מצליחים להיות "בעלי-הבית", או הקברניטים של בקרת-המוח, אנו יכולים לשלוט ולנהל את כל מה שקורה ואת כל מה שעתיד לקרות בחיינו.
על מנת לצמצם את רעשי הרקע בתהליך ולמנוע הפרעות בלתי רצויות, רצוי, כמובן, לבצע את כל התהליך במצב של רגיעה והרפיה, שאז קצב הפעילות החשמלית של המוח היא אופטימלית, כ- 10 מחזורים בשנייה, מה שנקרא "קצב אלפא", או "מצב-דמוי-חלום", ואז עצמת התכנות של המוח היא מרבית.
השפע מגיע מלמעלה למטה ויש איזון חוזר לאור קליטת השפע במציאות יינתן שפע נוסף. בבחינת עקרון של קיברנטיקה, משוב. בבחינת תורה ותפילה. התורה מלמעלה למטה והתפילה מלמטה למעלה.
היכולת לברר מה מצבנו, תלויה בכך שנהיה מודעים למצב הגופני והרגשי. המודעות מתפתחת בכך שמידי פעם האדם עוצר את שטף חייו ושואל את עצמו שאלות על עצמו. העצירה הזו היא בבחינת חשבון נפש.
חשבון נפש על כלל חיינו
נתיבות עולם ב, נתיב הצדקה, ג.
"וכך יהיה האדם מתבונן על כל מעשיו שיעשה בעולם הזה כי אין האדם שכלי לגמרי והוא בא לידי טעות ושגגה בכמה דברים, ולכך יהיו כל מעשיו בהתבוננות הרבה ויחשוב מעשיו אשר הוא עושה שיביאו אותו לידי טוב ולא יביאו אותו לידי רע, ודבר זה הוא הדבר הגדול כאשר עושה מעשיו בהתבוננות ובדעת שהוא בא לידי צדק וניצל מן החטא.
וזה שאמרו בפ"ק דסוטה (ה', א') אמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם ע"כ. פירוש ששם דרכיו אם אלך בדרך זה שמא אבא לידי חטא לכך שם הוא דרכיו, ולכך אמר כי ידיו על שתי צדעיו ושני אציליו על שתי ארכבותיו שבזה הוא דומה לאיש שהוא מתבונן על דרכיו, ודבר זה הוא ראשון אל הכל כי צריך קודם הכל התבוננות על דרכיו שהוא ירצה לעשות.".
חשבון הנפש מאפשר מחשבה צלולה וריכוז
כי באותו פרק זמן שהוקדש לחשבון נפש, נתמודד באופן ישיר עם הבעיות שמטרידות אותנו, נבדוק כל בעיה לגופה ולגורמיה, נמנה את האפשרויות השונות להתגבר עליה, נבחר דרך פתרון שנראית לנו ונחליט על הפעילות הנדרשת ועל העיתוי שלה.
כפי שלימד הרמח"ל:
"הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה. והנה זה דבר שהשכל יחייבהו ודאי. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו, אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי.
והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם ועל כן יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם.
וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו. כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא.
והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המידה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם: הלהעשות אם להעזב? ואמר עליהם (ירמיה ח) אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה."[1]
"וכך יהיה האדם מתבונן על כל מעשיו שיעשה בעולם הזה כי אין האדם שכלי לגמרי והוא בא לידי טעות ושגגה בכמה דברים, ולכך יהיו כל מעשיו בהתבוננות הרבה ויחשוב מעשיו אשר הוא עושה שיביאו אותו לידי טוב ולא יביאו אותו לידי רע, ודבר זה הוא הדבר הגדול כאשר עושה מעשיו בהתבוננות ובדעת שהוא בא לידי צדק וניצל מן החטא.
וזה שאמרו בפ"ק דסוטה (ה', א') אמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם ע"כ. פירוש ששם דרכיו אם אלך בדרך זה שמא אבא לידי חטא לכך שם הוא דרכיו, ולכך אמר כי ידיו על שתי צדעיו ושני אציליו על שתי ארכבותיו שבזה הוא דומה לאיש שהוא מתבונן על דרכיו, ודבר זה הוא ראשון אל הכל כי צריך קודם הכל התבוננות על דרכיו שהוא ירצה לעשות."[2]
ייתכן שתהיינה בעיות שאין להן כל פתרון, גם זאת חשוב לדעת. כאשר יהיה האדם בטוח שאין הדבר בידו יוכל לומר בלב שלם: "זה בידי שמים".
אם נקדיש בכל יום פרק זמן לחשבון נפש, מחשבותינו תהיינה צלולות יותר וללא הפרעות בלתי פוסקות בגלל בעיות בלתי פתורות.
כאשר האדם משתדל לפעול בעולם ונכשל ח"ו, יעשה חשבון נפש,
כדברי בעל ספר העיקרים במאמר ד' פרק ו':
ואולם בפעולות שהן על צד ההכרח והן מגיעות על צד הגזרה כמו שאמרנו הנה היה נראה שאין ההשתדלות ראוי בהן אבל כשיעויין היטב נמצא שגם בהן ההשתדלות ראוי ומחוייב לפי שכבר אמרנו שמניעת הגעת התכלית שהוא הטוב המגיע מן ההשתדלות לא יהיה אלא מצד העונש וזה אם למרי קדם לו ואם שלא יספיק זכותו לבטל הגזרה מעליו מפאת המערכת וכשיראה האדם שישתדל בחריצות גדול להשיג טוב או תכלית מה ולא השיגו ידע בודאי שכך נגזר עליו אם מצד העונש על עונותיו ואם מצד שאין זכות מספיק לבטל מעליו גזרת המערכת ובזה ישוב לפשפש במעשיו וישוב אל ה' וירחמהו כי כשיראה האדם את עצמו שהוא ייגע לריק ושאין מעשיו מצליחין ושאין מגיע ממעשיו התכלית הראוי שיגיע מהן ידע בודאי שזה לעונש נגזר עליו על חטאו וידע שמעשיו מקולקלין ויחתור לתקן אותן כאשר תמצא ידו כמו שאמרו רז"ל (ברכות דף ה' ע"א) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' (איכה ג') נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש ומצא יעשה תשובה שנאמר ונשובה אל ה'.
ביקורתיות על הזולת מלמדת על הצורך בביקורת עצמית
וראיית שלילה אצל הזולת מלמדת על נקודות לשיפור עצמי
ברוח חיים לפרקי אבות ב' א',
מלמד שאם אדם רואה דברים רעים אצל אחרים זה נמצא בו באופן כלשהו... ועוזר לו לעשות חשבון נפש:
[הג"ה ויבואר עוד על דרך מליצה מאמר הכתוב (משלי כז, יט), כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כי הנה ידוע כי כל הפוסל במומו פוסל (קידושין ע ע"ב) וכי מי שהוא זך לבב לא ירגיש כלל ערמת וחטאי הבריות.
אך מי שהוא בעצמו כן יערים ומלוכלך בחטאים הוא מרגיש מיד בחבירו העושה כמעשהו והכרת פשעי חבירו הוא כמו מראה מלוטשה המראה לאדם צורה כצורתו אם לבן ואם מפוחם והרואה צורה מפוחמת במראה הלא ידע כי בנפשו הוא וליבון הוא צריך. וזה שכתוב כמים הפנים לפנים הצורה אשר רואה לעומתו במים כן צורת עצמו, כן לב האדם לאדם מה שהוא רואה ומכיר בחבירו גם בקרבו תשכון העול והחטא הלזה.
ומה שרואה חטא בחבירו הוא בעצמו יפשפש במעשיו כי יש בו אותו חטא. אבל אמרו (נגעים פ"ב מ"ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ועל דרך מליצה כל הנגעים של חבירו אדם רואה ומבזהו על זה. אך אינו רואה על ידי זה נגעי עצמו לומר הלא על כי בקרבי כל אלה לכך אני מכיר בפשעי חבירי. ולכן הזהיר התנא שיראה על עצמו כמו שרואה על חבירו וכנזכר לעיל. וזהו אמרו איזהו דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת כו' ותפארת לו מן האדם שילמוד כל אופני עניניו כמו שרואה ומתדמה על חבירו וידון מזה על עצמו ע"כ הג"ה]:
אורות הקודש - חלק ג - מוסר הקודש - עמוד שב :
... האדם מוכרח להתודות על עונותיו, על חטאיו שבגלוי ושבסתר, ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה, ההולכות ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפלה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו, קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש.
אף שיש חשיבות רבה לקביעת סדרים, הרי שיש צורך לבדוק את סדרינו ומצבנו ולהמשיך ולהתפתח
חשבון הנפש מאפשר צמיחה והתחדשות
וכן מלמד הרצי"ה בסיכום שיעור שנכתב בספר 'מתוך התורה הגואלת'- שעורים בספר אורות / זרעונים / יסורים ממרקים:
כל קביעת סדר חיים קבוע, מידה קבועה - זו טעות. צריך חשבון נפש, דקדוק הנהגת החיים, ומתוך כך, התחדשות מתמדת. כל זה נכון בפרט, וגם במציאות הכללית, השאיפה "לתקן עולם במלכות שדי", זוהי שאיפה להתקדמות, כל מהפיכה היא מבהילה, נראית "שד נורא". אבל, בהתבוננות צריך לראות גם בה, אורחות תשובה.
רבנו בחיי בחובות הלבבות שער חשבון הנפש מביא שלושים סוגי חשבון נפש:
ואלה אחי שלשים פנים מאופני חשבון האדם עם נפשו לאלהים יתעלה, כשתחשב עם נפשך עליהם ותתן הדין מעצמך בהם, יבקע לך אורם ויקיף אותך זהרם, וחשוב בהם תמיד, והעלם על לבך כל ימי חייך,...
הגר"א בפירושו למסכת אבות :
" על כרחך אתה נוצר, על כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה". - והנה לכאורה יש בכאן תמיה גדולה אם כל הדברים המה בעל כרחו אם כן אמאי בעל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון?
ומתרץ שם הגר"א שהאדם בחר לחיות, ולמעשה רק כאשר יש בחירה יש מקום לתביעה על לקיחת אחריות.
חשבון נפש מבטא את האחריות שיש לנו, מתוך שקיבלנו סמכות ומשימה בעולם...
כדברי הרב באורות התשובה עמ' נד:
אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם.
על האדם לחיות באופן שהוא מוציא מהכח אל הפועל את הטמון בכל רגע ורגע, כדברי הראי"ה:
"אבל כאשר האנשים הולכים בדרך תוהו, ואינם מתעלים להדבק בצרור החיים את ד', ולהקשר בקשר מחיה החיים ומקורם, נשארו ימי החיים רק דבר שבכח, שאיננו כלל בפעל.
וזהו הענין של הבל, שהוא מתאר דבר כחני, שלא יצא אל הפעל, שאע"פ שעשו איזה דברים בימי חייהם, מאחר שלא קנו על ידי הדברים הללו השלמה עצמית, הראויה להיות נחשבת למציאות של אמת, לפני האמת העליונה, של אל אמת ב"ה, נשארו לפני ההערכה האמתית, שהיא ההערכה האלהית, הנאמנה, לענין של הבל. וימי חייהם הבל לפניך. ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל"[3].
וכך מתפלל ר' נחמן בלקוטי תפילות חלק שני - תפילה ד:
אנא יהו"ה רחמן מלא רחמים. זכנו להרבות בצדקה באמת בקדושה גדולה עד שנזכה לתקן זאת בשלמות, להכניע ולשבר ולבטל "מלך זקן וכסיל". כי אתה ידעת את כל אשר עבר עלינו על ידו. אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. תן לנו תקוה ולא נאבד, הוציאנו מבין שניו, הצילנו נא מיד אויבינו ורודפינו, ורחם עלינו ועזרנו והושיענו, שנזכה לקדש את כל ימינו בקדושה גדולה. ותעזר לי אבי שבשמים אב הרחמן, שאזכה להתחיל מעתה לכנס בעבודתך באמת. ואזכה להוסיף בכל יום ויום אור קדושה ודעת. וכל יום ויום מימי חיי יאיר באור גדול, וכל יום שיבא אחריו יאיר ביותר בתוספת קדושה ודעת, עד שאזכה למלאות ימי ושנותי בתכלית השלמות בקדושה גדולה באמת. ואזכה ביום פקודתי לבוא ולכנס לפניך עם כל הימים שלי אשר אני חי על פני האדמה שיהיו כולם שלמים וקימים ומאירים באור גדול. עד שיהיו ראוים להלביש את נשמתי בהם לעלות ולבוא לפני כסא כבודך בלבושין נהירין, ולא איעול בכסופא קמך:
חשבון נפש על רגשות מחשבות ורצונות
האם אנו רוצים לקבל ואם כן האם רצוננו הוא לקבל או לקחת בכל מחיר? האם אנו מתחשבים בזולת כשאנו רוצים לקבל או אולי אנו נותנים לזולת על מנת לקבל?
האם אנו רוצים בקשר עם הזולת ואם כן האם אנו רוצים לקבל על מנת שיהיה קשר או רוצים לחוות יחד את הקשר או אולי רוצים לתת על מנת שיהיה קשר?
האם אנו רוצים לתת? ואם כן האם אנו יודעים לקבל על מנת לתת? או אולי אנו בונים קשר על מנת שנוכל לתת, או אולי נתינתנו נתינה לשמה?
על מנת להעלות את הרצון ממדרגה למדרגה, עלינו לתרגל לרצות! להחליט.
ראשית נחליט ברמה של להתקרב או להתרחק.
ואחר כך לקרב או להרחיק.
ומתוך כך ובשילוב נחליט ליישם את האידיאל למעשה על ידי יצירת אתגרים בכל תחומי האישיות בגוף בנפש ברוח ובנשמה...
ומתוך כך תחושת האושר. [דעת תחתון ודעת עליון] ומתוך כך נגיע לפגישה עם המצב התמידי של חיבור בין החיה והנשמה, החכמה והבינה. המטרה העליונה ותהליך יישומה ומתוך כך שמחה.
על מנת שנוכל לזהות את האתגרים שלנו, עלינו להתאמן לבחור, אולם הבחירה צריכה להיות נובעת ממטרה כללית יותר מאשר כאן ועכשיו, ומטרה זו מכילה בתוכה רצון להטיב...
חשבון נפש על המידות שלנו
אבחון מיקומו הנפשי של האדם מסייע למציאת הפתרון או התרופה הנכונה למידה הפגומה.
והמגמה לעלות ממדרגה למדרגה כדברי בעל אור החיים על ויקרא פרק כב פסוק יב:
ויש לך לדעת כי הגשמיות יתנגד לחיבור הרוחני, יותר מהתנגדות אש ומים, ולזה נתחכם ה' ברוך הוא וברא באדם מכון הראשון שהוא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות, והשרה בתוכה בחינה עליונה ממנה שהיא בחינת הרוח, ונמצאת הנפש ממצעת בין הגוף ובין הרוח, כי אין הרוח עומד בגשם בלא אמצעיות הנפש, וכמו כן הרוח ממצע בין הנפש והנשמה, כי הנפש בערך הנשמה שאורה רב כגוף לערך הרוח, וכן נשמה ממצעת בין הרוח ובין נשמה לנשמה, נמצאת אומר כי הנפש יכולה עמוד לבדה, והרוח בב', והנשמה בג', ונשמה לנשמה בד':
עוד אמרו יודעי דעת קדוש (עיין זוה"ק ח"ב צד:) כי התעצמות השלמים באמצעות לקח טוב אשר נתן לנו הבורא, הוא לעלות ממדריגה התחתונה למדריגה שלמעלה ממנה, על זה הדרך נפש יעלה למדרגת רוח, ורוח למדרגת נשמה, ונשמה למדרגת נשמה לנשמה, וזו היא תכלית סיבת בריאת האדם, תן לחכם ויחכם (משלי ט ט):
עוד יש לך לדעת כי להיות שיש אדם שזוכה לכל המדרגות הקדושות, ויש שזוכה לג', ויש לב', ויש לאחד, ומי שלא זכה אלא בנפש בעולם הזה, ולא לרוח, אין מעשיו מועילים כלום, כי אין כח בידו להשיבה למעלה, כי אין מחזיק בידה להטותה, אלא באמצעות הרוח, אם יזכה לרוח "באמצעות מעשיו הטובים" יעלה הנפש למדרגת הרוח:
ודע כי כאשר יעלנה למדרגת הרוח, הנה הוא קנאה במעשיו, ונקרא הוא בעלה, והוא סוד אומרו (משלי כג ב) אם בעל נפש אתה, פירוש קנאה והיא שלו, באמצעות היגיעה והמושג מהיגיעה נעשה הרוח בעל נפש, כי עולה היא עמו, ושוים הם בהדרגה ומקום תחנותו תחנותה מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב:
כמובן שיש לבדוק את מעשינו האם הם נכונים או לא, ואם כן, האם הם נעשים באופן נכון או שיש לשפרם...
חשבון נפש מתוך שמחה
מתוך אהבת עצמנו... מי ששונא את עצמו עושה חשבון נפש באופן לא נכון
להתייחס למעשים ולא לקבוע על עצמנו שאנו לא בסדר
אם יודעים לעשות וידוי...
נקודות טובות
נקודות לשיפור
והחלטות מאתגרות לתיקון
כך גם עושים ביקורת עצמית
. יש להתבונן כיצד אדם עושה בקורת לעצמו ומתוך כך על תלמידו או חבירו...
איכה ג (לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו \{חטאיו\}:(מ) נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ידוד...
ואמרו חז"ל [ברכות ה.] כשרואה אדם שהיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, דכתיב נחפשה דרכינו וכו', פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.
מס"י פרק ג':
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
מובא ברמב"ם הלכות עדות פרק ג:
(ז) אמרו פסולי עדות היינו בעבירה או שוחד לקחנו על עדות זו אין נאמנים שאין אדם משים עצמו רשע עד שיעידו עליו עדים שהוא רשע וכן אם אמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים שהמעיד על שטר אמנה כמעיד בשקר:
כאשר עד מסרב להעיד כי הוא פסול לעדות לדעתו, אין שומעין לו! כי אין אדם משים עצמו רשע...
וכן כאשר עדים רוצים לפסול עדותם על שטר, אין הם יכולים לעשות עצמם רשעים.
כתובות יח:
גמרא אמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל אנוסים היינו מחמת נפשות הרי אלו נאמנין אמר ליה רבא כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכי תימא הני מילי על פה אבל בשטר לא והא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא כי אתמר ארישא אתמר הרי אלו נאמנין אמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין מאי טעמא אין אדם משים עצמו רשע
ומסביר רש"י: אין אדם משים עצמו רשע - אינו נאמן לפסול את עצמו מחזקתו דקרוב הוא אצל עצמו וקרוב פסול לעדות, כדברי הגמרא סנהדרין דף ט: רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע.
כשמעיד על עצמו שחייב ממון, הרי זה גם בגדר נותן מתנה, ויכול לתת.
אך א"א למכור אותו לעבד בשל עדותו על עצמו בכך. כפי שמביא הראב"ד דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע דמה שנוגע לממון לא שייך זה דלחובתו נאמן, ואמרינן נהי דלא גנב מכל מקום חייב לו באופן אחר יהיה סיבה אחרת, אבל בית דין לא יוכל למכרו דלענין זה לא מהני הודאתו ואמרינן אין אדם משים עצמו רשע.
במנחת חינוך [מצוה מ"ב אות ו] כתב דמודה שגנב מהני הודאתו למכור את עצמו,
אולם כאשר אדם אינו רוצה להביא קרבן על שגגתו, כי טוען שהיה מזיד, מאמינים לו, כדברי תוספות ב"מ ג ד"ה מה אם ירצה: ואם תאמר והיאך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע כדאמר בפ"ק דסנהדרין (דף ט: ושם) גבי פלוני רבעני לרצוני וי"ל דאין נאמן לפסול עצמו אבל הכא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה:
וכן בחידושי הרמב"ן בב"מ ג:
תו קשיא להו היכי מצי למימר מזיד הייתי והא אין אדם משים עצמו רשע, ולאו מילתא היא דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע אלא גבי עדות דלא פסלינן עדותיה ופלגינן דיבוריה אבל כשאומר מזיד הייתי אין אומרים לו להביא קרבן הואיל והוא יודע בעצמו שאינו חייב בו, ועוד דהא כתיב הכא או הודע אליו והרי לא נודע אליו אפילו ע"פ אחרים הואיל והוא אומר מזיד הייתי:
רמב"ם הלכות עדות פרק יב:
(ב) אין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו כיצד הרי שבא לבית דין ואמר שגנב או גזל או הלוה בריבית אע"פ שמשלם על פי עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבילה או בעל אסורה אינו נפסל עד שיהיו שם שני עדים שאין אדם משים את עצמו רשע ...יש מצבים שפלגינן דיבורא, הוא נאמן על מה שהפליל את חבירו בעדותו אך לא את עצמו...
קונטרס דברי סופרים[ר' אלחנן וסרמן]:
דכשאחד גונב חפץ עושה בזה שני דברים א) עבירה של לא תגזול, ב) מעשה גזילה שגוזל את החפץ מבעליו, והא דצריך לשלם אינו משום שעבר עבירה דלא תגזול, אלא שצריך לשלם הגזילה שגזלה מבעליו, ובזה שפיר אמרינן פלגינן נאמנות, דלגבי דין ממון נאמן הוא לחייב עצמו דהודאת בע"ד כק' עדים דמי, אבל בדין איסור אינו נאמן, אבל חיוב קרבן הוא מפני שעבר עבירה, ובזה לא שייך לומר פלגינן נאמנות:
מנחת חינוך מצוה קכט:
דפלגינן דיבורא ואמרינן דעל מה שאומר שהיה בשבת אינו נאמן הואיל ומשים עצמו רשע, אבל חבלו או הדליק גדישו בחול חייב לשלם והודאתו כמאה עדים, ועל זה לא שייך אין אדם משים עצמו רשע, דכמו בכל הודאת בעל דין שמודה שגזל וכדומה שנאמן מטעמים המבוארים בש"ס [עיין ב"מ ו' ע"א] משום ספק מלוה ישנה, או אולי משום שעושה כן דרך תשובה, עיין תוס' שם ג' ע"ב ד"ה מה
בית שמואל אה"עז ד:
(נג) האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן וכו'. לאו מתורת עדות דהא כל אדם קרוב אצל עצמו אלא הטעם הוא כל אדם יכול לעשות לעצמו כל בנות ישראל לחתיכה דאסורה
כמו בהלכה כך במידות
כפי שמלמד רבי אלימלך, אל לו לאדם להשים עצמו כרשע גם בדיבורו כלפי שמיא, בנועם אלימלך וישלח:
ויירא יעקב כו' ויצר לו. ..אנחנו אומרים בהווידוי אנחנו ואבותינו חטאנו ויש ליתן טעם למה אנו מזכירים חטא אבותינו. ויש לומר הענין הוא דגם אם חטא אדם אין לעשות עצמו רשע ממש נגד המקטרג. רק ירשיע עצמו במקצת. ויצדיק עצמו במקצת. וזהו שאנו תולים קצת החטא באבותינו דהיינו מה שאנחנו חטאנו הוא על ידי אבותינו שלא קדשו אותנו בקדושה שלימה. וגם זה גרמה לנו שחטאנו ובאמת אבותינו כבר הם בגן עדן ולא יזיק להם הקטרוג רק שאנו תולין בהם כדי שלא ליתן פתחון פה להמקטרג שאנחנו עצמינו חלילה עושים עצמינו רשעים. ונמצא בהתוודות אדם חטאיו עושה עצמו בינוני. וזהו שאמר כגון אנו בינונים.
מאחר ואין הקב"ה מקבל דברים רעים שהאדם מדבר על עצמו, יש להזהר מאד מלדבר עליו דברים רעים כי בכך אנו מפלילים אותו, וגורמים לדין לפגוע בו, [אף שראשית דנים את המעיד אם אינו נקי]
כדברי בעל תפארת שלמה לפרקי אבות:
והנה כן הדבר להיפך אצל חוב אף אם חטא האדם ח"ו באיזה דבר בסתר ולא ראה אדם בו אף אם הש"י רואה את כל מעשיו מ"מ לא תחזק עליו מדה"ד כ"כ מהרה. אבל אם יבא שום אדם אח"כ ויוצא לגלות הדבר הנה אז יגבור עליו המקטרג למעלה כמהו כנ"ל. והאמנם כי יציבא מלתא דא עפ"י הדין בח"מ ע"ד המבואר (אורים ותומים פז בחו"מ) בענין אין אדם משים עצמו רשע. ואמר שם אף כי אם העד יודע בעצמו שהוא פסול להעיד מן הדין כ"ז שלא פסלוהו בב"ד עפ"י שנים מותר לו לילך ולהעיד כמו גבי פלוני רבעני לרצוני ע"ש באורך. ... כיון שלא נפסל עפ"י ב"ד אינו נפסל בעצמו והכל הוא הענין כמו שנתבאר כי עיקר עונש כל חטא ועון הוא אשר יוציאנו זולתו בדברי פיו עליו כי כה וכה עשה ואז בחץ לשונו יחרוץ עליו משפטו קל מהרה בב"ד של מטה וכמוהו בב"ד של מעלה.
וכאן אל לו לאדם לדבר רע על עצמו, כמובא בכתובות ח:
דאר"ש בן לקיש וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן אמר רב יוסף מאי קרא כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר ליה שמעו דבר ה' קציני סדום.
ברית כרותה לשפתים (מועד קטן יח, א), ולא יפתח אדם פיו לשטן , ובברכות יט:
תנו רבנן העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והוא יושב ודומם הם עומדים ומתפללין והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר רבון העולמים הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים אמר אביי לא מבעי ליה לאינש למימר הכי דאמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן ואמר רב יוסף מאי קראה שנאמר כמעט כסדום היינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום
יו"ד שעו:
הבא לכבד את חבירו ולקום מפניו, אומר לו: שב, אלא א"כ הוא אבל או חולה, דמשמע: שב באבלות שלך, שב בחולי שלך: הגה - לא יאמר אדם: לא נפרעתי כפי מעשי, או כיוצא בדברים אלו, שאל יפתח פיו לשטן (כן משמע בפרק מי שמתו ובהגהות אלפסי
שלא יחשוב אדם על עצמו שהוא ראוי לעונש כמובא בערבי נחל[ר' דוד אייבשיץ בעל לבושי שרד על השו"ע,לפני מאה וחמישים שנה] מקץ:
הכתוב (תהילים לט', ב) אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, והוא מענין אל יפתח אדם פיו לשטן לומר שראוי לעונש, וכענין מ"ש בזוהר הקודש (זהר ח"א ס"ג ע"א) ענין התיבה שעשה נח מענין חבי כמעט רגע וצריך להסתיר את עצמו מפני המחבל.
אם כן, איך אדם עושה ווידוי?
ובזוהר ג קצה:
דוד מלכא שוי גרמיה בארבעה ארחין, שוי גרמיה בהדי מסכני, שוי גרמיה בהדי חסידים, שוי גרמיה בהדי עבדים, שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי גרמייהו ונפשייהו על קדושת שמיה, שוי גרמיה בהדי מסכנא, דכתיב כי עני ואביון אני, שוי גרמיה בהדי חסידים, דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני, בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע: ואי תימא אי הכי לא יפרט חטאוי לעלמין, לאו הכי, אלא כד יפרט חטאוי, כדין איהו חסיד, דאתי לקבלא תשובה, אפיק גרמיה מסטרא בישא, דהוה בטנופא דילה עד השתא, והשתא אתדבק בימינא עלאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה:
כשמתוודה, הוא גם בעל תשובה, וגם קרוב אצל עצמו, וכביכול הקב"ה אינו מקבל את עדות האדם נגד עצמו, כך בתולעת יעקב לחג הסוכות:
ואז שהכרובים פניהם איש אל אחיו ואין שטן ואין פגע רע, צריך להתודות ולפרט החטא, וכל המתודה אין דינו מסור כי אם בידו של הקב"ה ורחום הוא ונחם על הרעה. ולפי שהאדם קרוב אצל עצמו אינו נידון על פיו שנאמר (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים, ואמרו רז"ל (ב"ק סד, ב) פרט למרשיע את עצמו. והעושה כן הקב"ה מעביר לו על כל פשעיו דכתיב (תהלים לב, ה) אמרתי אודה עלי פשעי לה', אחר, ואתה נשאת עון חטאתי סלה (זוהר ח"ג כ, א). ונתקנו חמש תפלות ביום זה שהוא כנגד היובל העליון וכנגד חמשים שעריו נתקנו:
וכן במעולפת ספירים יז:
אות ז[מהר"ש אלגאזי]:וכתב בספר במדבר דף רל"א ע"א, ביום ראש השנה כל אחד צריך לפרוט חטאו בין יחיד בין רבים, לפי שמקטרגים עומדים על האדם ביום זה, וכל מי שמודה ומתודה על חטאיו הוא מעצמו, אין מקטרגים יכולים להתקרב אצלו משני טעמים, האחד כי האדם קרוב אצל עצמו ואינו נדון על פיו, ולכן בית דין של מעלה בדלים הימנו כעין בית דין של מטה, ועוד כי מום שבך הקדם ואמור אותו, ובזה אינו נותן מקום למקטרגים שידברו:
וכן השל"ה תורה אור במסכת יומא[יב]:
צריך להתוודות ולפרט, וכל המתוודה אין דינו מסור כי אם בידו של הקדוש ברוך הוא, ורחום הוא ונחם על הרעה. ולפי שהאדם קרוב אצל עצמו (יבמות כה, ב), אינו נידון על פיו, שנאמר, אשר ירשיעון אלהים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, פרט למרשיע את עצמו (ב"ק סד, ב), והעושה כן הקדוש ברוך הוא מעביר לו על כל פשעיו, דכתיב (תהלים לב, ה), אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. ונתקנו חמש תפילות ביום זה, שהוא כנגד היובל העליון וכנגד חמשים שערים.עד כאן לשון בעל תולעת יעקב:
אסור שחשבון הנפש יגרום לעצבות!
אורות התשובה / פרק יד - נתיבות תשובה פרטיות / יא:
... כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבון יסיח דעתו מהם עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה הראויה לישרי לב עובדי ד' באמת.
בשיח שרפי קודש לפרשת וישלח:
"כי יפגשך עשיו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך". שמעתי בשם החי' הרי"מ זצ"ל ... שבפסוק זה מרומז ג' דברים שאמר עקביא בן מהללאל (אבות פ"ג) הסתכל בשלשה דברים דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, וצריך הבחנה גדולה למי שמסתכל בג' דברים הנ"ל שלא יהי' מבחי' עשיו ח"ו. כי גם עשיו יוכל לשאול ג' דברים הנ"ל להביא עצבות לאדם. והבן כי עמוק הוא:
ילקו"ש במדבר תשס"ד:
כל מי שמשרת ישראל צריך לשמור עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם. משה אמר שמעו נא המורים ונאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה. ישעיה אמר ובתוך עם טמא שפתים מיד ובידו רצפה, מהו רצפה אמר רבי שמואל בר נחמן רץ פה שאמרה דילטוריא על בני, אליהו אמר כי עזבו בריתך בית ונאמר לו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך. רבי יוחנן שמע לה מהדין קריא משא דמשק וגו' עזובות ערי ערוער, עומד בדמשק ומכריז ערי ערוער, והלא אין ערוער אלא בתחום מואב, אלא שס"ה בתי אלילים היו בדמשק והיו עובדין כולן באותו היום, א"ל הקב"ה אליהו עד שאתה מקטרג על בני לך לדרכך דמשק וקטרג...
[1] מסילת ישרים, ב.
[2] נתיבות עולם ב, נתיב הצדקה, ג.
[3] עולת ראי"ה א' עמ' קה'